פיוט וחרדה 25.4.94

בתערוכה ששמה "אלזה11" מציגה מירה חרמוני–לוין תמונות דומם ופורטרטים של נשים. "דומם" – בצרפתית nature mort ובאנגלית אם תרצו עדיין חי… still life – מתבטא אצל מירה חרמוני בקומפוזיציות של עציצים עם פרחים על השולחן מול חולון שמאחוריו אין עתיד… הכל בצבע מונוכרומטי (כהגדרתה של הציירת) – כהה מאוד, ובגוונין חומים. חי לו חיים אינטימיים משלו, מאוד מופנמים, ליריקה עצובה, והייתי אומר, אפילו הרת–אסון, יאוש. ואם ה"דוממים" שלה עדיין חיים בחיים משלהם, אפשר לומר כל הנשים שבתמונותיה שהן "חיות בקושי" – על כל פנים בקשיים נפשיים. זה מתבטא גם בצורתן החיצונית.